המדינה לא מוותרת: דורשת להרוס חריגות בנייה בבניין מאוכלס

המדינה לא מוותרת ומערערת על החלטת בית המשפט השלום לדחות בשנתיים הריסת 3.5 קומות בלתי חוקיות מתוך 10 קומות בבניין מגורים בקריית מלאכי.

 

קראו עוד בכלכליסט:

 

ברקע לדברים, בתחילת חודש אוקטובר קיבל בית משפט השלום באשקלון את בקשת דיירי פרויקט "לב הפארק" בקרית מלאכי, לדחות בשנתיים את מימוש צווי ההריסה שניתנו ל-3.5 הקומות הבלתי חוקיות מתוך 10 הקומות בבניין המאוכלס.

 

המטרה היתה לאפשר לדיירים זמן להכשיר את הבנייה ולמנוע את ההריסה שלטענתם תסכן את יציבות הבניין. הצווים היו אמורים להתבצע ביוני 2020, כאשר ביצועם נדחה בערבות פסק הדין לסוף שנת 2022.

 

השופט עידו כפכפי קבע אז כי המדינה התעלמה מהשלכות ההריסה וציין כי "האינטרס הציבורי של אכיפת דיני התכנון והבנייה התנגש עם סלעי המציאות". ההחלטה ניתנה רק חמישה חודשים לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת הקבלן י.ש שפץ וקנין שבנה את הבניין להאריך את מועד כניסת הצווים לתוקף.

 

כעת, המדינה כאמור מערערת על ההחלטה שלטענתה תנציח את חריגות הבנייה במקום, בעוד שעבריין הבנייה ייצא נשכר מביצוע העבירות. עוד טוענת המדינה בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי הדיירים שהגישו את הבקשה להארכת מועד צווי ההריסה, עשו זאת ב"חוסר תום לב" מאחר וידעו על העבירות ואכלסו את הבניין לאחר שהוצאו צווי הריסה לקומות הלא חוקיות. כמו כן טוענת המדינה בערעור כי הסיכויים להכשרת חריגות הבנייה הם קלושים, ועל כן אין מקום להאריך את מועדי מימוש צווי הריסה. המדינה טוענת כי ביצוע הצווים אפשרי ואין בו לסכן את בטחונם של הדיירים, והאינטרס הציבורי בביצוע הצווים גובר על האינטרס הפרטי של הדיירים ואי הנוחות שתיגרם להם.

 

"בכל הכבוד, קושי בביצוע הריסה או מורכבות של הריסה לא יכולים להצדיק הנצחה של העבירות במקרקעין", צוין בערעור. "חוטא לא יצא נשכר מכך שהפך את ההריסה למורכבת. היפך הוא הנכון. ההרתעה מביצוע עבירות תושג אם ידע העבריין כשיידרש להסיר את מחדליו, מורכבים ככל שיהיו. בכל הנוגע להשלכות על חיי הדיירים, הרי עם כל הצער הכרוך בכך, הן אינו יכולות להכריע את הכף להחלטה שמשמעותה הינה הנצחת החריגות. האינטרס הציבורי בביצוע ההריסות גובר על כל הקושי שיונח לפתחם של הדיירים בתקופת ביצוע הצווים. שהתחייבו לאפשר את ביצוע ההריסה לאחר אכלוס המבנה".

 

פרויקט לב הפארק בקרית מלאכי פרויקט לב הפארק בקרית מלאכי צילום: אלי גאן

 

 

תחילת הפרשה ב-1999, אז רכשה י.ש שפץ וקנין את הקרקע במכרז של רשות מקרקעי ישראל והקימה שלושה בניינים במקום שניים, על בסיס היתרים לא חוקיים שקיבלה מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה קרית מלאכי. באחד הבניינים הקימה 10 קומות במקום 6.5 קומות שנקבעו בהיתר. בתום הליך משפטי, קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי 6.5 הקומות שנבנו בהתאם להיתר והדירות בהן שנמכרו לרוכשים – יאוכלסו, אך 3.5 הקומות הלא חוקיות ו-18 הדירות בהן, ייאטמו ואף הוצא צו להריסתן. חברת שפץ ומנהלה שמעון וקנין הורשעו והוטל עליהם קנס בסך 6 מיליון שקל. לאחר שערכאות שונות דחו את בקשת החברה לאי קיום הצווים, הגישה החברה ערעור לבית המשפט העליון, שדחה באפריל האחרון את הערעור בנימוק כי אין היתכנות להכשרת הקומות העליונות כפי שטוענת החברה ועל כן יש לבצע את ההריסה במועד – יוני 2020.


 

דיירי הבניין פנו אף הם לבית המשפט בבקשה לדחות את מימוש צווי ההריסה, ולאפשר להם זמן להכשיר את הקומות החורגות. זאת בטענה כי הריסת הקומות העליונות של הבניין תסכן את יציבות המבנה ותצריך פינויים מהדירות למשך שנה. למרות התנגדות המדינה, קיבל השופט כפכפי את בקשת הדיירים והורה על דחיית מימוש צווי ההריסה בשנתיים לאוקטובר 2022. זאת בנימוק ל"קושי מעשי" בביצוע ההריסה המורכבת, והתעלמות המדינה מהפגיעה הצפויה במשפחות שמתגוררות בבניין. "האינטרס הציבורי החשוב של אכיפת דיני התכנון והבנייה מתנגש בנסיבות העניין עם סלעי המציאות", ציין כפכפי בפסק הדין ונתן לדיירים זמן לנסות ולהכשיר את חריגות הבנייה בבניין ואף הציע כי הדירות בקומות החורגות יוקצו לטובת מלאי הדיור הציבורי.

 

"עבירות תכנון ובנייה – פוגעות בשלטון החוק"

 

משרד המשפטים באמצעות המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה, הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו טענה כי עבירות על חוק התכנון והבנייה הן עבירות חמורות הפוגעות בשלטון החוק ובסדר הציבורי. המדינה הזכירה כי בית המשפט העליון קבע לא אחת בשורה של פסקי דין, כי על בתי המשפט להילחם בתופעה מכוערת של בנייה בלתי חוקית וכי ארכות לביצוע הצווים ינתנו במשורה. עוד טענה הפרקליטות, כי הסיכוי להכשיר את הבנייה הלא חוקית בפרויקט בקרית מלאכי קלוש, ועל כן אין לדחות את מועד ביצוע צווי ההריסה.

 

עוד טענה המדינה כי התנגדותם של הדיירים לביצוע צו ההריסה נגועה בחוסר תום לב, שכן הדיירים היו מודעים טרם האכלוס לאפשרות הריסת 3.5 הקומות העליונות שנבנו ללא היתר. הם אף חתמו על התחייבות, לפיה יאפשרו הריסת הבנייה הלא חוקית גם לאחר האכלוס. יתרה מכך, מרביתן של הדירות במבנה אוכלסו לאחר ולמרות צו עיכוב ביצוע שניתן על ידי בית המשפט המחוזי כדי לאפשר את האכלוס. עוד טענה המדינה, כי עד היום לא הוגשו כל תוכניות להכשרת החריגות, ואין כל אופק תכנוני להכשרתן, ולאחר שנים רבות של חוסר מעש מצד הדיירים, הם פנו כעת לדחיית ביצוע צווי ההריסה בהמשך להתחייבותם במסגרת הסכם לקבלת פיצוי כספי מחברת שפץ, ותקוותם לקבל פיצוי נוסף אם יבוטלו הצווים ותוכשר הבנייה.

 


בערעור טוענת המדינה כי החלטת בית משפט השלום חורגת מדברי בית המשפט העליון שקבע כי "החריגה במקרה דנן, קשה לעיכול, ואי החוקיות הכרוכה בבנייה זו היא ברורה וחד משמעית. בנסיבות אלה, ביטול היתרי הבנייה והריסת המבנה הבלתי חוקי הם צעדים מתבקשים, ואף מתחייבים מאליהם". ובנוסף קבע כי "יש לזכור כי היה מקום להרוס את כל הבניין השלישי, אולם מאחר והדיירים הציבו עובדה מוגמרת ופעלו לאכלס את הבניין, כפו הם על גורמי התכנון באמצעות בית המשפט, לאשר את 6.5 הקומות התחתונות. בכך כבר עשה בית המשפט חסד עם הדיירים, ואין מקום להקלה נוספת במטרה להכשיר עבירות בנייה בחריגה מהיתר לא חוקי מלכתחילה".

 

הערעור הוגש באמצעות עו"ד שגב פלץ, תובע מטעם המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה.